ריאיון עם כריס פירסון (2010)

בשנת 2010, פורום רומח הדרקון בישראל יצר קשר עם הסופר כריס פירסון שהסכים להתראיין

 

חיכינו וחיכינו, והנה זה בא:

1.      האם תוכל לספר לנו על אילו ספרים אתה עובד בימים אלו?

 

אני עובד כעת על אנתולוגיית סיפורים בשם "צדים את הארנב הפראי", שמשתתפים בה הרבה סופרים שכתבו בעבר עבור רומח הדרקון, כמו ג'ין רייב.

 

2.      כיצד הפכת לסופר של רומח הדרקון

 

האמת היא שזה היה במזל. בשנת 1994, מרגרט וייס שלחה בקשה לשליחת חומרים עבור ספר "ההיסטוריה של רומח הדרקון" בקבוצת הדיונים alt.fan.dragonlance. כתבתי משהו ולאחר חודשיים העורך שלה, פט מקגיליגן, יצר איתי קשר ואמר לי שקיבלו את המאמר שלי וביקש ממני לכתוב סיפור קצר עבור אנתולוגיית הסיפורים "דרקוני המלחמה". כמו כן, כתבתי סיפור נוסף עבור "דרקוני הכאוס". בשנת 1997, כשהייתי בכנס ג'נקון, מרגרט לקחה אותי הצידה וביקשה ממני לכתוב ספר, שהפך בסופו של דבר ל"נשמת הרוח".

 

3.      האם אי פעם חשבת לכתוב ספרים עבור עולמות אחרים של מכשפי החוף, כמו ממלכות נשכחות?

 

לא, זה מעולם לא עניין אותי.

 

4.      נראה שוייס והיקמן מתארים מאורעות שהתרחשו בספרים שלך (לדוגמה, שמו של אנדראס בספר דרקונים של מג שעון החול). מה מערכת היחסים שלך איתם?

 

אני חבר של שניהם. עבדתי עבור חברת המשחקים של מרגרט כשעוד היה לה השריון לרומח הדרקון. מרגרט ושני מעצבי משחק היו איתי בקשר כדי לשלב חומרים מטרילוגיית המלך הכוהן שלי אל הספרים של מינה וגם אל דרקון מג שעון החול.

 

5.      אתה נחשב בישראל לאחד הסופרים האהודים של רומח הדרקון לצד וייס והיקמן, ונערכה עצומה כדי שיתרגמו את הספר "נשמת הרוח" לעברית. רוב המעריצים אומרים כי הצלחת ללכוד את רוח רומח הדרקון בספריך. מה אתה חושב שהיא הרוח של רומח הדרקון?

 

זאת שאלה קשה. אני חושב שמדובר בסגנון הכתיבה שמרגרט וטרייסי פיתחו בסדרות הרשומות והאגדות. כמו כן, מדובר גם בהשקעה על הפרטים הקטנים ביותר, וקריצת עין לעבר ספרי המקור. יש גם איזון עדין בין רצינות וטרגדיה ובין הומור ושמחה.

 

6.      מהם הספרים שבהם אתה חושב שהצלחת במשימה?

 

אני חושב שטרילוגיית המלך הכוהן לכדה את הרוח, גם מכיוון שהיה לי הרבה חומר שיכולתי להתבסס עליו. לאיסטר ולחורבן היה הרבה רגשות קודמים, הודות לסדרת האגדות וספרים קודמים, אבל יכולתי לבנות הרבה מסביב, במיוחד בנוגע לדרכי ניהול הקיסרות, ואילו תרבויות היו בה.

 

לדוגמה, ידעתי שהיה צריח כישוף נעלה במקום שנקרא "החורבות", שנפל במהלך שלטון איסטר, אבל מעולם לא נאמר בספרים מה אלו החורבות, ולכן יכולתי ליצור את העיר לוסארקום בעצמי.

 

גם לנשמת הרוח היה קשר חזק מאוד לספרים של מרגרט וטרייסי, מכיוון שהוא נוגע למי-נהר ויש אלמנטים חזקים של קורבנות וקנדרים.

 

7.      מיהם הסופרים והסדרות האהובים עליך (בפנטזיה ובכלל)?

 

הסופר האהוב עלי, ללא כל עוררין, הוא גאי גבריאל קיי. הוא סופר מטורונטו שעזר לכריסטופר טולקין להרכיב את הסילמריליון, ובדרך כלל כותב ספרים המבוססים על אירועים שהתרחשו בעולם שלנו, אבל אצלו בספרים הם מתרחשים בעולם מקביל, כמו איטליה של הרנסנס או האימפריה הביזנטית. הספר האחרון שלו מתרחש בעולם פנטזיה המקביל לסין במהלך שלטון שושלת טאנג.

 

אני גם מעריץ גדול של סדרת שיר של אש ושל קרח של ג'ורג' ר. ר. מרטין, ואני גם חבר טוב של פטריק רות'פוס שכתב את "שם הרוח". וכמובן יש את טולקין - העבודה שלי כיום היא על משחק המחשב המקוון "שר הטבעות" ואני בקשר טוב עם אגודות המעריצים שלו.

 

מחוץ לעולם הפנטזיה, אני אוהב מאוד את אלמור ליאונרד ומרגרט אטווד.

 

8.      כיצד הספר שמרגרט וייס ביקשה לכתוב ממך הפך להיות "נשמת הרוח"?

 

עלילת הספר נרקחה לפני שמרגרט יצרה איתי קשר. ההוצאה רצתה לכתוב ספרים שיקשרו בין דרקונים של להבת קיץ והעידן החמישי, ולכן היו לי אפשרויות בחירה רבות. הספרים שרציתי לכתוב היו החיפוש של גילתנאס אחרי סילברה, והאחר היה הסיפור על מי-נהר, והיה לי מועד סיום לחוץ מאוד.

 

9.      האם הספר על גילתנאס אי פעם פורסם?

 

כן, הוא הפך להיות מודול המשחק "האודיסיאה של גילתנאס" (מאת דאגלס ניילס).

 

10.  כמה מעורב אתה בתהליך בחירת התמונה עבור הספר?

 

בספרים המוקדמים שלי (נשמת הרוח ומסעה של דזרה), לא בחרתי את הכותרת או את כריכת הספר. עבור כריכות המלך הכוהן וטלאדאס, שיתפו אותי ברעיונות שהיו כריכות של אווירה יותר מאשר סצינות מתוך ספר. הכותרים היו שלי - נבחר האלים לא היה, אבל אני כמעט בטוח שהשאר כן היו (על אף שהם דחו הרבה כותרים קודמים).

 

אני אישית מאוד אוהב את הכריכה של "נשמת הרוח" - זה היה כבוד גדול שג'ף איסלי יצייר את הכריכה של הספר הראשון שלי. כמו כן, התרשמתי מאוד מהכריכות עבור סדרות המלך הכוהן וטלאדאס. התמונה של "האש הקדושה" פשוט הכניסה אותי לתדהמה.

 

11.  לפי מה שאתה אומר, לסופר כמעט ואין חופש פעולה יצירתי בזמן כתיבה בעולם משותף.

 

זה תלוי. בספר נשמת הרוח, הרבה מהרעיונות הגיעו מהעורך, גם מכיוון שהייתי חדש, וגם מכיוון שלעורכים היה כיוון ברור מאוד מה צריך לקרות. רוב רגעי הסיפור המרכזיים בנשמת הרוח נאמרו לי מראש, אבל יכולתי לשחק הרבה עם מניעי הדמויות. העובדה שמי-נהר חולה במחלה סופנית היה הרעיון שלי, מכיוון שרציתי להראות את ההשלכות של האלים שעזבו את העולם (כך לפחות חשבו אז).

 

עבור הספרים הבאים היה לי הרבה יותר חופש אומנותי. הם אמרו לי, "תשמע, יש לנו טרילוגייה פנויה עבור המלך הכוהן. כתוב עליו ספרים".

 

ובנוגע לטלאדאס, הם אמרו לי, "אנחנו רוצים טרילוגייה המתרחשת בטלאדאס. הנה ספר המקור עבור עולם המערכה, ואנחנו לא רוצים שהמינוטאורים יהיו במרכז העלילה. תהנה!"

 

זה היה מאוד משחרר, ובאופן כלשהו גם מלחיץ ביותר. טלאדאס במיוחד, מכיוון שהייתי צריך להמציא כמעט את הכול, כאילו כתבתי ספר שלא היה ברומח הדרקון, אבל עדיין הייתי צריך לציית לחוקי הקסם ודברים דומים, ולעשות טוויסטים שיקשרו את העולם אל מעריצי רומח הדרקון.

 

12.  מה היו הגבולות שלך בכתיבת המלך הכוהן? האם חשבת לרגע אחד, בטוויסט מטורף, לעצור את החורבן?

 

לא כל כך חשבתי על זה. המלך הכוהן הוא אחת הדמויות הטראגיות ביותר ברומח הדרקון - אדם שהתעוור מהטוב שלו והורס את העולם בגלל זה - ותקוותי הייתה להראות איך הוא הגיע לנקודה שבה הוא גרם לחורבן. רציתי שלכל הטרילוגיה תהייה תחושה של טרגדיה ואיבדון, ועצירת החורבן הייתה קוטעת את התחושה הזאת.

 

אני גם לא חושב שהעורכים היו מרשים לי לעשות את זה. רוג'ר מור כתב סיפור אחד של היסטוריה אלטרנטיבית, "יש חוף אחר, אתה יודע, שם בצד השני" (המספר על העולם שבו המלך הכוהן הצליח לשכנע את האלים באלוהותו), אבל אני לא חושב שהם היו מאפשרים שינוי כה קיצוני בספרים.

 

13.  בחרת לכתוב סיפור שהתרחש לפני מאורעות "עת התאומים". מדוע עשית זאת, האם לא חששת שהקוראים ירגישו מאוכזבים בגלל הסוף שכתבת?

 

תחילה, התמודדתי מול האתגר הרגיל שכל ספר מקדים נתקל בו, והוא שאנשים כבר יודעים מה יקרה בסוף. רציתי להרחיק אותו כמה שניתן מהסוף, ולמרבה המזל, היה הרבה מרצף הזמן של פיסטנדנטילוס/דנוביס/פראגס שיכולתי לשאוב ממנו.

 

דבר שני, היו לי את הגיבורים והרשעים שלי, וחשבתי שרייסטלין, קרמון, קריסאניה וגדילן יסיחו את הדעת אם הם יופיעו במאה העמודים האחרונים של טרילוגייה באורך של אלף עמודים. הסדרה הייתה על בלדינס וקתאן, לא על התאומים.

 

דבר שלישי, רציתי שגם אנשים שמעולם לא קראו את סדרת האגדות יוכלו ליהנות, והסדרה עומדת בפני עצמה. אני חושב שדווקא המעריצים הכבדים של רומח הדרקון ישמחו לגלות מה "באמת" קרה לפני שהרסו את רצף הזמן.

 

בכל מקרה, לא יכולתי להתאפק והכנסתי רגע קצת ממש בסוף, שבו נרמז שגדילן "אולי" נמצא בתוך החדר עם בלדינס, כאשר הוא קורא תיגר על האלים, כדי להראות שהעובדה שקנדר נכנס לרצף הזמן גורמת להשלכות רחוקות טווח.

 

14.  יצרת את השפה האיסטרית עבור הספרים של המלך הכוהן. כמה זמן לקח לך לסיים את הפרויקט ומה היו השפעותיך?

 

השפה האיסטרית נבנתה בקורס בלשנות שלקחתי בקולג'. שיחקתי עם שפות-דמה שנשמעו כמו שפות אמיתיות, בכך שלקחתי מילים מאנגלית עתיקה וכתבתי תוכנה שמשנה אותן קצת כמו התפתחות שפות אמיתית. זה לקח לי בערך שבועיים של תכנות בערבים (אבל לא כל לילה - אחרי הכול, הייתי בקולג'). הפרויקט אסף אבק במשך שמונה או תשע שנים, וכשקיבלתי את טרילוגיית המלך הכוהן, ניערתי את האבק והתבססתי על שפת האוסקנים, שהיא שפה נכחדת המקושרת ללטינית. היא מתה כאשר האימפריה הרומית עלתה לשלטון. רציתי שהאיסטרית תהייה דומה ללטינית, אבל לא מספיק קרובה כדי שתגרום להסחות דעת.

 

כמובן שהאיסטרית היא לא באמת אוסקנית, אלא רק מבוססת על הצלילים של השפה.

 

15.  בספר האחרון של טרילוגיית "כוהנת האופל", מרגרט מזכירה את יבשת טלאדאס. בראיון נפרד, היא אמרה שהיא עשתה זאת כדי לעניין אנשים לקרוא את הסדרה שלך. האם היא תיאמה איתך את המהלך?

 

האמת שלא. הייתי מופתע מאוד כשקראתי את התזכורת בכוהנת האופל. זה היה נחמד מאוד ממרגרט לעשות את זה, מכיוון שהיא ידעה שיש הרבה מחובבי רומח הדרקון שלא מכירים את סדרת טלאדאס.

 

16.  הבנו שלאשתך יש קרובי משפחה בישראל, האם יש סיכוי שתגיעו לבקר בישראל?

 

תמיד יש אפשרות כזו, אני בהחלט יכול לתאר לעצמי שנבוא לבקר כאשר בתנו תהיה בוגרת יותר.